א] בגמ' שבת פט. ….א"ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא השטן ואמר לפניו – רבש"ע תורה היכן היא – אמר לו נתתיה לארץ…חזר ואמר לפני הקב"ה – חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה.
אמר לו – לך אצל בן עמרם – הלך אצל משה, אמר לו – תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא אמר לו – וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה – א"ל הקב"ה למשה – משה בדאי אתה.
אמר לפניו – רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי?
אמר לו הקב"ה למשה – הואיל ומיעטת עצמך – תקרא על שמך שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".
וצריך באור כל המשא ומתן – מה רצה השטן – ומה ענה לו משה וכו'.
ובתוס' ד"ה תורה היכן היא ז"ל.
"וא"ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה – וי"ל דאמרינן במדרש "לפניו ילך דבר" – שטרדו הקב"ה למלאך המוות בשעת מתן תורה – שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל – אתה נותן להם תורה והוא שטן והוא מלאך המוות כדאמרינן בפ"ק דב"ב – ואמרינן נמי בסנהדרין כ"ו: – תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן" עכ"ל התוס'.
משמע מדברי התוס' – שהם מפרשים את דברי רבי יהושע בן לוי – שאחר שנדחה בשעת מתן תורה – חזר השטן – וכיון שלא היה במתן תורה ולא ראה שנתנה – שאל תורה היכן היא וכו'.
והמהרש"א שם על דברי התו"ס כתב – …אבל ריב"ל גופיה אמר לעיל – דמלאך המוות מסר לו דבר וכו' דמשמע דידע שמשה קבל התורה במרום – ונראה דהוא השטן והוא היצר הרע – הגם שהודו כל המלאכים על נתינת התורה – אחר שירד משה בא לקטרג ולהסית שיחזרו מלקבלה – מפני עומק המושג וקוצר המשיג של בעלי חומר וא"א להם לקיימה למטה… עכ"ל.
ביאור דברי המהרש"א – שהוא שואל על דברי התוס' – שבגמ' לעיל שם מבואר – שתחילה קטרגו המלאכים על נתינת התורה לישראל – "תנה הודך על השמים" – דהיינו שרצו את התורה לעצמם – ואחרי שמשה רבינו ענה להם תשובה – כלום יצה"ר יש בכם וכו' מיד הודו המלאכים לקב"ה שאין התורה ראויה להם – נתנו למשה רבינו מתנות ואף מלאך המות מסר לו דבר – משמע שהוא ידע ממתן תורה ואף נתן למשה רבינו מתנה ואיך פירשו כאן שלא ידע ממתן תורה?
ולכן מבאר המהרש"א – שאף על פי כן – למרות שהסכים על נתינתה כאשר היתה התורה בשמים – אבל אחרי שנתנה לארץ שב וקטרג שאף שאינה ראויה למלאכים – אבל אין ראוי לתת אותה לבעלי חומר שדעתם קצרה.
ב] והנה כתב המהר"ל – [תפארת ישראל פכ"ג].
…ולפיכך כל זמן שהיה למשה חיבור עם הקב"ה לא היה כאן קטרוג על תורה – שמזה הצד אין התורה בתחתונים רק בעליונים – אבל כאשר הפריד החיבור הזה וירד לתחתונים אז יש כאן קטרוג – כי אין התחתונים ראויים אל התורה ולפיכך אמר אחר שירד משה – בא השטן, כלומר אחר שירד משה ושוב יש לו חיבור לתחתונים בא השטן וכו' ופירוש זה – כי השטן הוא המקטרג והיה מקטרג תורה היכן היא – כלומר מה ענין יש לתחתונים אל התורה שהיא שכל פשוט… עכ"ל.
והדברים מתאימים עם דברי המהרש"א – שבנוסף על הקטרוג הראשון שבו בקשו המלאכים את התורה לעצמם, "תנה הודך על השמים" – נוסף על כך היה קטרוג נוסף מצידם, אחרי ירידת התורה – לבל תמסר ביד האדם שכן אינו ראוי לה.
ויש להבין מה היתה תשובת השי"ת ותשובת משה רבינו לקטרוג הזה.
מלשון הגמ' משמע – שהתמעטותו של משה היא התשובה וכך מפרש המהר"ל – שענותנותו של משה היא המקבל לתורה שהיא שכל פשוט.
אבל עדיין צריך להבין שזוהי רק תשובה ביחס למשה רבינו – אבל מהי התשובה ביחס לכלל ישראל.
ג] במדרש שוח"ט [תהילים ח'] מובא כך.
וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות אמרו מלאכי השרת רבש"ע והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה "לא יהיה לך אלהים אחרים", אמר להם הקב"ה – בכל שעה קטיגטין ביני ובין בני ישראל – והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר" – ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה אומר לה היום למדני רבי "לא תבשל גדי בחלב אמו" – לא מצאו לו מענה, באותה שעה אמר הקב"ה למשה "כתב לך את הדברים האלה" – עד שאין להם מענה ותשובה עכ"ל מדרש שוח"ט.
ובפי' מהר"י הכהן [חתן המהר"ל מפראג] שם על המדרש מפרש – שלכך כתיב בפרשת כי תשא "לא תבשל גדי בחלב אמו" ונסמך לזה מיד – "ויאמר ה' אל משה – כתב לך את הדברים האלה – כי ע"פ הדברים האלה – כרתי אתך ברית ואת ישראל" – לומר שעל פי דברי "לא תבשל גדי בחלב אמו" – נצחתי בתשובה וכרתי אתך ברית תורה ליתנה לישראל.
בפשוטו – הקטרוג הזה המוזכר כאן במדרש שוח"ט הוא הוא הקטרוג שהזכירו התוס', שהרי התוס' ביארו שהשטן נדחה בעת מתן תורה על מנת שלא יקטרג שעתידים לחטוא בעגל, והקטרוג המוזכר בגמ' שם הוא מה שדיבר כאשר חזר – והם דברי המדרש שבענין זה עצמו היה קטרוג המלאכים בעת שעלה משה בפעם השניה לקבל את הלוחות – ממה שעברו על "לא יהיה לך" בעשיית העגל.
וזהו הפי' בדברי הגמ' ששאל השטן תורה היכן היא – איך אפשר לתתה לבנ"י שעתידים לחטוא בעגל ולכן אחרי שבפועל חטאו – שב ועלה הקטרוג בפי המלאכים – והלא אתמול עברו עליה שכתבת בה "לא יהיה לך אלהים אחרים".
וצריך להבין מהו עומק הקטרוג הזה – ומה היחס בין עשיית העגל למניעת קבלת התורה.
ד] במסכת סופרים (פ"א ה"ז) איתא "מעשה בע' זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית – והיה היום קשה לישראל – כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.
וצריך להבין את הדימוי של חז"ל בין תרגום התורה ליונית – ליום שנעשה בו העגל.
המהר"ל בספר נר מצוה מביא את דברי חז"ל במד"ר ריש בראשית – "וחשך" זו יון שהיתה אומרת להם כתבו לכם על קרן השור – שאין לכם חלק באלקי ישראל.
ומבאר המהר"ל – שכונת היונים במילים "קרן השור" להזכיר את חטא העגל שבו הגיעו בנ"י למצב של תורה ללא אלקי ישראל – שהואיל ומטרתם של היונים היתה לבטל מישראל מעלתם האלקית – לכן הזכירו להם את חטא העגל שהוא מוכיח כביכול על נתוק ח"ו בינם ובין הבורא.
על פי דברי המהר"ל מתפרשים דברי חז"ל במסכת סופרים – שקשה היה תרגום התורה כיום שנעשה בו העגל.
מאחר ואי אפשר היה להביע את מעלתה האלוקית של התורה בתרגום – לפיכך היה הדבר קשה כיום שנעשה בו העגל, שבו היה נראה כאילו יש לבנ"י תורה – אבל תורה שהיא נפרדת ח"ו מאלקי ישראל.
בזה יש לבאר את קטרוגו של השטן והמלאכים – איך אפשר לתת תורה למי שעלולים להפרידה ממעלתה האלקית ולחטוא בעגל – והרי הם עלולים להתייחס אל התורה דוגמת יון ח"ו – כאל חכמה בעלמא ולא כאל תורה מן השמים.
ומעתה יתכן לומר שעיקר הקטרוג הזה היה על חלק ההבנה והחריפות והפלפול – כי ע"י הבנה של הדברים בדרך של כללי חכמה – מתעוררת הסכנה של התייחסות לדברי אלהים חיים כאל חכמה בעלמא.
וכך גם לדברי המהר"ל והמהרש"א – שהקטרוג היה מצד קוצר המשיג ועומק המושג, נראה שהקטרוג היה לא על פשט התורה הנגלה – אלא על עומק ההבנה והבינה שבזה שייך הטעם של חסרון השגה.
וכן משמע בלשון המהרש"א שבסוגיא שם על דברי משה רבינו …וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה – כתב …כאילו הודה לדבריו שאין סוד ונסתר של התורה נתנו לו – כי אם הנגלה – מטעם כי הסוד ונסתר התורה עמוק הוא מי ימצאנו בילודי אשה".
משמע בדברי המהרש"א – שעיקר השאלה והקטרוג היה איך נתנו לילודי אשה את פנימיות התורה.
ואפשר שאין כונת המהרש"א רק לחלק הסוד ממש אלא לכל חלק העמקות שבתורה – שתשובת משה היתה כאילו באמת לא קיבל את אותו חלק שבתורה שעליו היה הקטרוג שאינו שייך לילוד אשה.
ומתשובת משה יש ללמוד – שכיון שעל חלק הנגלה הפשוט לא היה קטרוג – שכן זה יכול גם ילוד אשה להשיג – לפיכך על חלק זה מהתורה הודה שקיבל.
ומעתה יש לבאר שהתמעטותו של משה רבינו היא תשובת הקטרוג הזה כי בזה שביטל את עצמו ואמר – חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה כל יום אני אחזיק טובה לעצמי – גילה בזה ששוב אין חשש אצל משה רבינו שיחזיק טובה לעצמו ויתייחס אל התורה כאל חכמה אנושית המתייחסת לאדם.
ועל כן אמר לו הקב"ה למשה הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך שנאמר – "זכרו תורת משה עבדי".
ה] ויתכן להוסיף בביאור דברי הגמ' הזו על פי דברי הגמ' נדרים לח..
אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנא' כתב לך – פסל לך, מה פסלתן שלך אף כתבן שלך ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל".
מתיב רב חסדא וכו' "למען תהיה לך השירה הזו לעד בני ישראל" …אלא פילפולא בעלמא עכ"ל הגמ'.
ה"הוא אמינא" של הגמ' בכונת דברי רבי יוסי ברבי חנינא היתה שהתורה נתנה רק למשה ולזרעו – הגמ' מוכיחה שאין הדבר כך – ומסקנת הגמ' שרק הפלפול הוא שנמסר למשה רבינו והוא בטובת עין נתנה לישראל.
ובפי' הרא"ש על הדף שם מפרש – פלפולא בעלמא – הבנה וחריפות – והיינו כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזים בצורת האותיות בכתב התורה.
ובתוס' שם – שיטת החריפות וההבנה נמסר למשה רבינו – ונהג בה טובת עין.
מבואר בדברי הראשונים שלפי מסקנת הסוגיא בנדרים – חלק הפלפול דהיינו ההבנה והחריפות של התורה נמסרו למשה רבינו – והוא בטובת עין מסרה לישראל.
לפי זה יש לבאר את דברי הגמ' בשבת …"הואיל ומיעטת עצמך – תקרא על שמך" שהכונה היא לחלק הפלפול שנמסר למשה, אלא שלא החזיק את הטובה לעצמו ומסרה לישראל – והתשובה שיש בזה על הקטרוג תתבאר בהקדמת דברי המהרש"א במסכת ב"ב..
ו] המהרש"א בפרק המוכר את הספינה [ב"ב עג.]- .כתב .. והענין מרמז על יהושע כמ"ש בתמורה שא"ל משה בשעה שנפטר שאל ממני כל הספקות וכו' ומסיק תשש כוחו של יהושע ונשתכחו ממנו ג' מאות הלכות ונולדו לו ז' מאות ספקות – והוא כמו שאמרו בנדרים דפלפול של תורה לא ניתן רק למשה לחוד – אבל הוא בעין טובה נתן לישראל גם פלפול החכמה לקבל ממנו – ועל כן לא יבא האדם לשורש ועומק הענין בלי רב המלמדו פלפול כמו משה ליהושע עכ"ל.
מבואר בדברי המהרש"א יסוד נפלא – שהואיל וההבנה והחריפות של דברי תורה נמסר למשה רבינו – אלא שבטובת עין נתנה לישראל על כן לדורות עולם – אופן קבלת עומקה של תורה הוא רק על ידי רב – מפני שרק בדרך זו של מסירת התורה מדור לדור מרב לרב עד משה רבינו – אפשר לקבל את חלק ההבנה בתורה ממשה רבינו.
ומעתה יש לבאר שביסוד זה שלדורי דורות ההשפעה של הבנת התורה היא דרך משה רבינו – בזה נסתלק הקטרוג – כי נראה כפי שיבואר שאין הפי' שנתנה לישראל ונסתלק ממנה, אלא שלדורי דורות השפעת ההבנה והחריפות היא אך ורק דרך משה רבינו והיא קרויה על שמו – ועל כן על ידי היניקה הנצחית מהשפעתו של משה רבינו אשר מיעט את עצמו וביטל את עצמו אל נותן התורה – חלפה הסכנה של שכחת מעלתה האלוקית של התורה.
ז] ויתכן להוסיף מעט בביאור היסוד העולה מדברי המהרש"א – שלנצח זקוקים אנו למשה רבינו בהשפעת הבנת התורה וחריפותה – ותחילה יש לבאר את סוגית הגמ' תמורה טז. – אשר המהרש"א מביא בדבריו.
אמר רב יהודה אמר רב – בשעה שנפטר משה רבינו לגן-עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך, אמר לו רבי כלום הנחתי שעה אחת והלכתי למקום אחר – לא כך כתבת בי "ומשרתו יהשע נער – לא ימיש מתוך האהל" – מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספקות ועמדו כל ישראל להרגו – אמר לו הקב"ה לאמרן לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה שנא' "ויהי אחרי מות משה עבד ה'".
במתניתין תנא – אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר – "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב"…
והנה ברש"י יהושע א' – על הפסוק "משה עבדי מת" – כתב – ורבותינו דרשוהו על שלשת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, בא יהושע ושאל אמר לו הקב"ה – משה עבדי מת והתורה על שמו נקראת, לומר לך אי אפשר, צא וטורדן במלחמה.
בדברי רש"י כאן ישנה תוספת שאינה נמצאת בגמ' בתמורה …אמר לו הקב"ה משה עבדי מת – והתורה על שמו נקראת – לומר לך אי אפשר…
המהר"ל בחידושי אגדות בתמורה שם כתב – … ונשתכחו הלכות פי' – כי התורה יש בה השגות עמוקות לגמרי והם קל להשתכח – ובהשגות שאינם עמוקים כל כך – לא שייך בהם שכחה – רק שייך בהם ספק… עכ"ל.
על פי דברי המהרש"א שהבאנו לעיל – מתבארים הדברים – ששכחת ההלכות נבעה מכך שיהושע היה סבור כאילו עתה עם פטירת משה רבינו שוב אין הוא זקוק לקבל את התורה דרכו – לכך אמר לו הקב"ה ליהושע משה עבדי מת – התורה על שם משה נקראת והוא בטובת עין נתנה לישראל – ולפיכך אי אפשר להשיג עומק דברי תורה אלא דרך משה רבינו – ואפילו אחרי מותו.
אולי לכן מודגש כאן בפסוק "משה עבדי מת", לרמוז לו ליהושע את הענין של – "זכרו תורת משה עבדי" – שהתורה קרויה על שמו של משה שמיעט את עצמו.
ואפשר עוד לבאר – שהואיל ודרך ההשפעה לכלל ישראל היתה בטובת עין, אם כן משהו של פגם בטובת עין כבר פוגם באפשרות לקבל את ההשפעה, ויתכן שבתשובתו של יהושע למשה רבינו – בזה שלא שאל אותו ספקותיו להראות שעדיין צריך לו – היה משהו של פגם כזה.
ואפשר עוד שהיה כאן בחלישות דעתו של משה רבינו – משהו של פגיעה באותו צנור של טובת עין לפי ערכו – ולפיכך נשתכחו שלש מאות הלכות והתחדשו שבע מאות ספקות.
[אמר לו צא וטרדן במלחמה – יש לבאר דבר זה על פי דברי הגר"א (משלי כ"ה כ"א) על הפסוק "ורב תבואות בכח שור" – שריבוי הפלפול הוא בהתגברות כח הכעס.
על פי זה יש לומר שלפיכך אמר לו צא וטורדן במלחמה – כדי שעל ידי זה יגבירו בתוכם את כח הכעס ומזה תבא רוב החכמה על ידי רוב הכעס – ועל ידי הפלפול שיבוא מכך ישובו ההלכות למקומן.].
ובזה יש לבאר את המובא במדרש שכאשר הקב"ה אמר למשה רבינו שעליו לעזוב את העולם מפני שהגיע זמנו של יהושע – ביקש משה רבינו מה' להשאירו בעולם אפילו יהיה יהושע הרב והוא יהיה התלמיד. – ואז עשה השי"ת שמשה רבינו לא יבין את דברי יהושע – וכשראה שכן אמר משה רבינו – מאה מיתות ולא קנאה אחת.
יתכן שכונת משה היתה – שמשהו של פגם דק מן הדק במידת טוב עין שלו עלול לגרום לשכחת התורה ח"ו, שהואיל וחלק הפלפול ניתן למשה "זכרו תורת משה עבדי" – ובטובת עינו הוא מעביר אותו לישראל – אם כן אם ח"ו יהיה איזה פגם במידת טוב עין שלו, על ידי משהו של קנאה ביהושע ח"ו – יחסר בהעברת כח הפלפול לעם ישראל – ועל כן העדיף משה מאה מיתות ולא קנאה אחת.
[בזה יש לבאר הטעם שההלכות נתחדשו דוקא על ידי עתניאל בן קנז שהוא השופט הראשון אשר מילא את מקום יהושע כמבואר בספר שופטים ובילק"ש יהשע – עד שלא שקעה שמשו של יהשע – זרחה שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז".
הואיל ונחלשה דעתו של משה רבינו על ידי יהשע שהיה ממלא מקומו – במה שהתנהג כאילו אינו זקוק עוד למשה אע"פ שבאמת "זכרו תורת משה עבדי" כתיב – מידה כנגד מידה נתחדשו הלכות שנשתכחו בימי יהושע – על ידי ממלא מקומו עתניאל בן קנז שזרחה שמשו עד שלא שקעה שמשו של יהשע.]
ח] והנה מרן הגרי"ז בחידושיו על התורה מבאר את סמיכות הפסוקים בסיום ספר מלאכי …"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים – הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה'"…
ומבאר הרב מבריסק – מלאכי שהוא עזרא היה הנביא האחרון – וכאן נחתמה הנבואה בישראל עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן – ועל כן עם סיום תקופת הנבואה מזהיר הנביא מלאכי – שנדע שמכאן ואילך אם יקום נביא לנבא הרי הוא נביא שקר ואין לנו שיור רק התורה הזאת – ועל כן "זכרו תורת משה עבדי" – עלינו לזכור ולעשות רק את הכתוב בה – ע"כ דברי הגרי"ז.
ועל פי מה שהתבאר יש לומר – שעם סיום הנבואה בישראל מדגיש הנביא מלאכי – שאף שמעתה מה שנותר בידינו הוא רק כח הפלפול של תורה שבעל פה – אף על פי כן נזכור שכח זה של הבנת התורה מושפע הוא תדיר מכוחו של משה רבינו שהוא אב לכל הנביאים ולכל החכמים – וזו הכונה הנרמזת בפסוק "זכרו תורת משה עבדי" – זאת התורה קרויה על שמו של משה שמפני שמיעט את עצמו קיבל את כח הפלפול – ועל כן לדורות עולם יונק כלל ישראל את הכח הזה ממשה רבינו.
ט] ברם נראה שמלבד תשובת משה שמיעט את עצמו וענין נתינת הפלפול למשה רבינו יש בתשובת הקטרוג ענין נוסף והוא מונח בהמשך דברי הגמ' במסכת שבת פט. בדברי ריב"ל שלכאורא נראה שאינם קשורים לסוגיא הקודמת.
…ואר"י ב"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו, משה, אין שלום בעירך? אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, א"ל היה לך לעזרני, מיד אמר לו "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת" ע"כ.
ובספר "באר הגולה" [באר הרביעי עמוד ע"ב] מבאר המהר"ל … ואמר הוא יתב' אין שלום בעירך כלומר שאתה חושב שאין לאדם שייכות אל פעול זה… ועל זה היה לך לעזרני עכ"ל.
ובמהרש"א – והצדיקים בדיבורם מוסיפים כח בפמליא של מעלה עכ"ל.
ויתכן לבאר דברי הגמ' כך.
"מצאו שהיה קושר כתרים לאותיות" מפרש רש"י שהם התגים – וראינו בפי' הרא"ש בנדרים שמהמילים "כתב לך" למדנו שהפלפול ההבנה והחריפות נמסרו למשה – כי עיקר החכמה והשכל רמוזים בצורת האותיות וזהו "כתבן שלך" – החכמה הרמוזה בצורת האותיות שלך היא.
מעתה יש לומר שהמשא ומתן בין הקב"ה ומשה רבינו – המשך הוא למשא ומתן הקודם.
משה רבינו עלה למרום וראהו לקב"ה שקושר לאותיות את התגין שבהם רמוזים כל שכל וחכמה שבתורה, מתוך ענותנותו חשב שאין לו שייכות עם זה כביאור המהר"ל, לכך אמר לו הקב"ה, אתה סבור שאין לך שייכות עם זה – עוסק אני באותיות ובתגים שבהם רמוזים ההבנה והפלפול השייכים לך – ולא כן, היה לך לעזרני, כי הצדיקים בדיבורם ובמעשיהם מוסיפים כח בפמליא של מעלה וכמו שכתב המהרש"א.
ונראה שיש כאן תשובה נוספת לקטרוג של המלאכים – מה שאתם טוענים שאצל האדם יש הפרדה בין האלוקות והחכמה – מעליותא יש בזה, כי מציאות הפרדה זו היא המביאה לתכלית ההטבה לברואים שיש להם בכח הבחירה אפשרות לעזרני, שהרי אילולא הבחירה אין זה נקרא שהם עוזרים לתת כח בפמליא של מעלה – כי כל מעשיהם הם ללא בחירה בהנהגה מלמעלה.
ואם כן יש שתי תשובות לקטרוג – האחת היא "זכרו תורת משה עבדי", התורה קרויה על שם משה, הפלפול ניתן רק לו, שהוא ממעט את עצמו ומתבטל לנותן התורה והואיל ולנצח השפעת התורה עוברת דרך משה רבינו – אין חשש לניתוק התורה ממקורה.
והתשובה השניה היא – ששורש האפשרות לעגל ולאלהים אחרים ח"ו, הוא מתוך המעליותא שיש לאדם באפשרותו להגיע כביכול ל"יגדל נא כח ה'" – לתת כח בפמליא של מעלה – וזה אפשר רק על ידי הכיסוי וההעלם הנמצא רק אצל האדם – שעל ידו מתאפשרת הבחירה המרבה כבוד שמים.
י] על פי זה יש לבאר את המשא ומתן בין המלאכים והקב"ה המובא במדרש שוח"ט [תהילים ח'] אשר הובאו דבריו לעיל [אות ג']
…וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות – אמרו מלאכי השרת רבש"ע והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה "לא יהיה לך אלהים אחרים" – אמר להם הקב"ה בכל שעה קטיגטין ביני ובין בני ישראל – והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר" – ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה אומר לה היום למדני רבי "לא תבשל גדי בחלב אמו" לא מצאו לו מענה – באותה שעה אמר הקב"ה למשה "כתב לך את הדברים האלה" – עד שאין להם מענה ותשובה.
וצריך להבין מה פשר התשובה שהקב"ה עונה למלאכים – והרי אתם אכלתם בשר וחלב אצל אברהם אבינו?
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה קורא לחלק הנגלה שבתורה "לחם ובשר" ואילו על חלק הנסתר קורא הרמב"ם את הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" [עי' חגיגה יג.].
וכן כותב ה"בן איש חי" – שבשר רומז לחלק הנגלה שבתורה והחלב רומז לחלק הנסתר שבתורה – ומוסיף ה"בן איש חי" – שאיסור בשר וחלב רומז שלא נערבב את חלק הנסתר עם חלק הנגלה.
ועל פי זה יש לבאר את טענת הקב"ה למלאכים.
התכלית של גילוי כבוד שמים הוא בדוקא בתוך חשכת החמריות – על ידי שעם ישראל מקיימים את המצוות למרות החשך וההסתר.
עם ישראל מצווים על הפרדה בין בשר וחלב – כדי לרמוז שעם ישראל מקיים את חלק הנגלה הנמשל לבשר למרות שהוא מופרד מפנימיות הדברים הנרמזת בחלב – השמיעה בתמימות בקול ה' למרות ההסתרה של האור הפנימי – היא מעלתו של האדם הנמצא בתוך החשך של העולם הזה – ולכן זכו ישראל בתורה ולא המלאכים.
בזה תתבאר תשובת הקב"ה למלאכים אתם אכלתם בשר וחלב.
כונת הדברים היא – שאצלכם המלאכים אין הפרדה בין חיצוניות הדברים לפנימיותם – אי אפשר לכם להפריד את הנגלה שבתורה הנרמז בבשר – מהשגת האור האלוקי הפנימי הנרמז בחלב – ועל כן לא תצא על ידכם התכלית של גילוי האור בתוך החשך.
וזו היא תשובת הקב"ה על קטרוג המלאכים – נכון שבגלל ההסתר הזה הם עתידים להכשל ב"לא יהיה לך אלהים אחרים", אבל ההסתר הזה הוא מעלתם – שדוקא מפני שהם בעולם של הפרדה בין בשר וחלב, יוצאת על ידם התכלית של גילוי כבוד שמים.
ולכן ממשיך המדרש ומביא – שתינוק שבא מבית הספר מקיים את מצות איסור בשר בחלב כי בכך באה לידי הביטוי המעלה המיוחדת של כלל ישראל שבגללה קבלו את התורה – שהם מקיימים את התורה בלא טעם ובלא הבנה, כמו התינוק המקיים את האיסור של בשר וחלב מפני שכך למדהו רבו.
על פי זה יש לבאר – מדוע עיקר ההרחקה היא שלא לאכול חלב אחרי בשר שזה רומז על מסירותנו לקיום המצוות גם לפני הבנת הפנימיות – אבל מי שאכל חלב שכבר מכיר הפנימיות – אין צריך להרחיק מהבשר הרומז לחלק הנגלה.
והנה המדרש מסיים את דבריו שאז אמר לו הקב"ה – "כתב לך את הדברים האלה".
להמבואר לעיל – שכל הקטרוג היה על חלק הפלפול וההבנה ששם קיימת הסכנה של ראיית התורה כחכמה גרידא – נפלאים דברי המדרש שעל כן מיד אמר לו "כתב לך" הוא הפסוק שממנו דורשת הגמ' בנדרים לח. – שהפלפול נמסר למשה רבינו.
ומובנת הסמיכות של הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" לפסוק של "כתב לך את הדברים האלה" בהקדמת מה שהובאו לעיל דברי מהר"י הכהן – שכאן נרמזה תשובת הקב"ה למלאכים שאכלו בשר וחלב אצל אברהם אבינו.
במצות בשר וחלב גנוזה התשובה על קטרוג המלאכים אשר רצו למנוע את ה"כתב לך" – את נתינת כח ההבנה והפלפול למשה רבינו, התשובה לקטרוגם היא – שמפני שאצל האדם ישנה הפרדה בין בשר וחלב – בין נסתר ובין נגלה – על כן דוקא על ידו יצא גילוי כבוד שמים בשלמות – לכן מיד אחרי הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" נאמר הפסוק של "כתב לך".
יא] ומעתה יש לומר שבב' פסוקים אלו הסמוכים זה לזה רמוזים ב' התשובות על קטרוג המלאכים.
א. "לא תבשל גדי בחלב אמו" – באיסור בשר וחלב נרמזה מעלת האדם העושה את רצון ה' למרות שאצלו ישנה הפרדה בין הפנימיות שנמשלה לחלב ובין החיצוניות שנמשלה לבשר – שעל כן דוקא ההסתר הגורם לחטא שמחמתו היה הקטרוג – הוא סיבה לגילוי כבוד שמים העולה מההסתר דייקא – ולכן ראויים הם לקבל את התורה.
ב. "כתב לך" – הההבנה והחריפות שבתורה נמסרו למשה שבגלל ענותנותו הוא משולל מכל החשש שמכוחו בא הקטרוג שמא ח"ו יפרידו בין נותן התורה והתורה – ומאחר ולדורות כל ההשפעה של החכמה מגיעה דרך משה רבינו – בטל יסוד הקטרוג.
יב] על פי האמור יש לומר טעם נוסף למנהג אשר הובא ברמ"א [סי' תצד]- לאכול מאכלי חלב בשבועות.
הואיל וביום זה נפתחו הרקיעים בפני עם ישראל – והם ראו גם את פנימיות העולמות שהם בחינת החלב שבתורה על כן אוכלים גם חלב מלבד הבשר.
ובזה יש לבאר מה שהובא בבאר היטב שם – שכתב בשם הכלבו – שבשבועות יש נוהגים לאכול גבינה בסעודת מנחה אף שאין שש שעות מסעודת שחרית עיי"ש
ביום הזה שבו התגלתה לעם ישראל פנימיות התורה – הצטמצם המרחק שבין הבשר הרומז לחלק הנגלה – לחלב הרומז לחלק הנסתר.
