הצטרפות לניוזלטר הצטרפות לניוזלטר

בישול כימי בשבת ("הפחית הלוהטת")

י"ב ניסן ה'תשע"ב
הרב לוי יצחק בניאל


לאחרונה הומצא פטנט חדש לחימום אוכל שלא באמצעות אש, אלא ע"י ריאקציה כימית. מדובר בכלי שבאמצעיתו מניחים את האוכל, ומסביבו מסגרת העשויה מדופן כפולה שבתא אחד ישנה אבקת מגנזיום, ובתא השני מי סודיום. ברגע שלוחצים על כפתור בתחתית הכלי, מתבטלת ההפרדה בין שני החומרים ובתגובה לריאקציה הכימית שנוצרת ביניהם הכלי כולו מתחמם מאוד וכך גם מתחמם האוכל שבתוכו. השאלה שנשאלה היא האם מותר להשתמש בחימום זה בשבת או שמא יש בזה משום איסור בישול.

בישול בחמה ובתולדתה

במשנה בשבת (דף קמ"ו ע"ב) מבואר שבישול בחמה מותר. ובמשנה (בדף ל"ח ע"ב) נחלקו תנאים לעניין חימום ביצה ע"ג סודרין, תנא קמא אוסר ור' יוסי מתיר.

רש"י מבאר שהמקרה בו נחלקו הוא באופן ששובר את הביצה על סודר שהוחם בחמה, ומטרתו שהביצה תצלה מחום הסודר[א]. ובדף ל"ט ע"א מבארת הגמ' את שורש מחלוקתם כך: לכו"ע בישול באור (אש) אסור מהתורה ואילו בישול בחמה מותר לגמרי. כמו כן מוסכם שבישול בתולדת האור אסור מהתורה, כלומר אם מבשל בדבר שהתחמם על האש כגון במים שהיו בכלי ראשון שעל האש עובר איסור דאורייתא. וכל מחלוקתם היא בבישול בתולדת חמה, לתנא קמא גוזרים תולדת חמה אטו תולדת האור ואילו לר' יוסי לא גוזרים[ב].

ועיין ברש"י ד"ה דשרי, שמה שמוסכם שבישול בחמה מותר ולא גוזרים שמא יבוא לבשל באור משום שחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא.

בישול בחמה – כל שאינו אש

במשנה (דף ל"ח ע"ב) ובגמ' (דף ל"ט ע"א) מבואר עוד, שת"ק הביא ראיה לדבריו לאסור תולדת חמה ממעשה שהיה שחיממו אנשי טבריה מים בחמי טבריה וחכמים אסרו להם אותם. והגמ' מבארת שר' יוסי השיב: "ההוא תולדת האור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם". ומבואר שנחלקו האם חמי טבריה נחשבים תולדת האור או תולדת חמה. ובספר יחוסי תנאים ואמוראים (לר' יהודה ב"ר קלונימוס רבו של בעל הרוקח, ערך ר' חייא בריה דרב נתן) מבאר דכו"ע מודו דחלפא אפיתחה דגיהנם כדמוכל מדוכתי טובא, אלא דפליגי אם אש של גיהנם הוי כאש רגילה ליהוי תולדותיה תולדות האור. לר' יוסי הוי תולדת האור ולת"ק אין זו אש רגילה שכיולה להחשיב את חמי טבריה כתולדת האור, לכן הוי תולדת חמה.

א"כ לדעת ת"ק שאש הגיהנם אינה אש רגילה, ממה נובעת חמימותם של מי טבריה?

הרמב"ם בפיה"מ (נגעים פ"ט מ"א) מבאר שחמי טבריה מתחממים מהגפרית שבתוך האדמה, ואינם כמכוות אש מאחר ומקור חומם אינו מן האור אלא מחמת דבר אחר.

עכ"פ למדנו מדברי הרמב"ם שגדר "בישול בחמה" שמותר הוא כל בישול שאינו ע"י האש, כדוגמת חמי טבריה שאינם מתחממים מהאש אלא מהגפרית שבאדמה. וכך מבואר בפסחים (דף מ"א ע"א) שבישול בחמי טבריה אינו נחשב בישול כלל, ולכן המבשל קרבן פסח בחמי טבריה פטור משום דלאו תולדת האש היא, (ולא אמרה הגמ' שמשום שבישול בחמה הוא).

הטעם שבישול בחמה מותר (ודין בישול במיקרוגל)

רש"י (דף ל"ט ע"א ד"ה דשרי) ביאר שהסיבה שבישול בחמה מותר היא "דאין דרך בישולו בכך". והסביר זאת ר"א וסרמן הי"ד בקובץ שיעורים (כתובות אות ר"ב) דהא דפטור בשבת בעושה כלאחר יד אינו דין מיוחד באיסורי שבת כמו מקלקל ומלאכה שאצל"ג, אלא כן הוא בכל דיני התורה, שלא נאמרו אלא כפי הדרך הרגילה[ג].

ובגוף הבנת דברי רש"י נחלקו פוסקי זמננו:

א. בשו"ת אגרו"מ (ח"א סי' נ"ב), שו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ס"ב): ביארו שכוונת רש"י שכיון שאין רגילות לבשל בחמה לכן אין לכך חשיבות של בישול לענייני דיני התורה. אולם יוצא לפי שיטתם שאם כן יתרגלו אנשים לבשל באופן זה וכך תהא צורת הבישול הרגילה, מי שיבשל כך בשבת יעבור על איסור דאורייתא. ע"פ הבנה זו כתבו שמי שמבשל במיקרוגל בשבת עובר על איסור תורה, ואע"פ שאין משתמש באש לצורך הבישול אלא ע"י גלים מסויימים, מ"מ כיון שהרגילות היא לחמם אוכל בדרך זו יש בזה חשש איסור תורה, וכן הובא בספר שבות יצחק (דיני מיקרוגל פ"א אות ד') בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.

ב. הגרש"ז אויערבך זצ"ל במנחת שלמה (ח"א סי' י"ב ,ב ושם בהערה 4) ביאר שכוונת רש"י במה שאמר שאין דרך לבשל בחמה, היא שבישול שלא באמצעות אש לא קרוי בישול בכל דיני התורה, ולפ"ז גם אם הרגילות תהא לבשל בחמה עדיין לא יחשב הדבר כבישול. והוכיח דברי ממה שאמרו בגמ' שלדעת ת"ק חמי טבריה הוי תולדת חמה בכל גוונא, ולא חילקה הגמ' שאם הדרך לחמם בהם כבר נעשו כאור שחייבים עליו מדאורייתא. וה"ה מצינו לעניין חלה וקרבן פסח שבישול בחמה לא חשיב בישול ושם אין טעם לסברה שאין דרך לבשל כך, אלא בהכרח כלפי דיני התורה בישול שלא באמצעות האור לא נחשב בישול כלל[ד]. לפי דברים אלו יש מקום לומר שבישול במיקרוגל יהא קל יותר, ולפ"ז כאשר יש צורך לבשל בשבת עבור חולה שיש בו סכנה, עדיף אם אפשר לבשל במיקרוגל, וכך מבואר בשמו ב"יצחק יקרא" (שי"ח ס"א), נשמת אברהם (ח"ה עמ' רי"ט), שלחן שלמה (סי' שכ"ח שולי הגליון ס"ק נ"ב).

אמנם יש לדון לאסור בישול במיקרוגל מצד נוסף:

 

בישול במזלג חשמלי   

בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' י"ב הערה 3) כתב כך: "מוצא אני לנכון להודיע שבהיותי פעם אצל מרן בעל החזו"א זצ"ל אמרתי לו שהמרתיח מים בשבת ע"י מזלג חשמלי ששני קצותיו מרוחקים והמעגל נוצר רק ע"י המים אשר על כן הם מתחממים ורותחים, שלדעתי איסורו רק מדרבנן, דכיון שזרם איננו אש ממילא הו"ל כמבשל בתולדת חמה דפטור מחטאת. ואמרתי שלדעתי רצוי לפרסם דבר זה לבתי חולים וכדומה. והשיב לי בפשיטות דכמו שהמבשל במים חמים שהם "תולדה" מאש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם של חשמל הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש הו"ל כעין "עיבור" של אש, וכמו שחייבין על תולדה כך גם חייבין על עיבור הואיל ובדרך כלל הוא עתיד להיות אש, אע"ג שלמעשה רק חימם מים ולא נוצר שום אש. מאוד התפלאתי לשמוע דבר זה וילדות היתה בי לומר שרק הראשונים היו יכולים לומר חידוש גדול כזה, אך הוא חזר והשיב שלדעתו הוא פשוט ואין צריכים כלל להיות רשב"א לומר דבר זה. אולם גם היום זה תמוה מאוד בעיני, ובפרט שהזרם עצמו רק במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאור ושורף ונקרא אש, אבל לגבי הזרם עצמו לא שייך כלל לומר שהוא אש לא בתחילה ולא בסוף" עכ"ל.

אמנם עיין במנחת שלמה קמא בהערת העורכים שביארו שהמזלג החשמלי עליו דיבר הגרשז"א זצ"ל היה מורכב משתי אלקטרודות שהיו מעבירות חשמל באמצעות המים והחשמל הוא שגרם לחימום המים. אולם המזלג החשמלי המקובל בימינו שעשוי מברזל מתאדם ודאי היה פשוט לגרש"ז אויערבך זצ"ל שנחשב בישול באש ואסור מהתורה.

עכ"פ מדברים אלו למדנו שגם בישול במיקרוגל המופעל באמצעות חשמל יש מקום לאסור מדאורייתא לפי דברי החזו"א הנ"ל.

בישול בסיד

בשבת (דף ל"ט ע"א) נאמר: "אין מגלגלין ביצה ע"ג סיד רותח" ופירש"י שם דהוי תולדת האור ובפשטות כוונתו דמיירי בסיד שנרתח על האש. אולם המאירי ביאר כוונה אחרת בזה וז"ל: "סיד זה יש לפרשו בעוד שהוא רותח מכח האור אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו יש מקילין, ואינו כלום שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האור אלא שהיא מתווספת בשעת הכיבוי" עכ"ל. ביאור דבריו, שדרך הכנת הסיד היא ע"י ששורפים אבני גיר בחום של 800 מעלות ואז הופכת האבן להיות סיד, ותכונתו של הסיד שאף לאחר שנצטנן אם שופכים עליו מים, הוא מיד מתחמם מאוד, פעולה זו  מכונה "כיבוי סיד". ומחדש המאירי שגם אם הרתיח את המאכל באמצעות סיד שעבר "כיבוי סיד" הוי תולדת האור, ולמרות שלצורך החימום לא השתמש אלא במים, מ"מ כח האש הראשונית טמונה בתוכו, ולכן נחשב תולדת האור שאסור מהתורה.

עפ"ז יש לאסור גם את השימוש ב"פחית הלוהטת" הנ"ל, שהרי גם המגנזיום עובר תהליך באמצעות האש ויתכן שחיבורו עם המי סודיום יוצרים חום מחמת כח האש הטמון בתוכו ויש בזה חשש דאורייתא.

מלבד כל זאת, גם אם נפקפק בחשש דאורייתא שמא מגנזיום אינו דומה לסיד, מ"מ יש בזה איסור דרבנן של בישול בתולדת חמה, כפי שציין כבר בספר שביתת השבת (מבשל סעיף י"ז בא"ר ס"ק מ"ד) שהרי הסיד או המגנזיום עצמו הורתח ועתה הבישול בו יחשב תולדת חמה ואסור מדרבנן. וע"ע משכב"ז בספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורה חדשה פ"א הערה י"ב) שהפנה למאירי הנ"ל. וכן עיין בספר שבות יצחק (דיני מיקרוגל) שהביא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א לאסור בזה.




[א] עיין בערוך ערך פקע שביאר את המקרה באופן אחר.

[ב] עיין בירושלמי בסוגין ובחלה דף א' ע"ב ובביאורי הגר"א חלה ד"ה ר' יוסי כדעתיה, שמשמע שהירושלמי הבין שר' יוסי חולק ומתיר גם באופן שחימם את הביצה בתולדת האור.

[ג] עיין באגלי טל (מלאכת אופה אות מ"ד) שביאר שלמרות שעשיית מלאכה בשבת שלא כדרכה אסורה מדרבנן, מ"מ בישול בחמה מותר לגמרי משום שיש לחלק בין שינוי באופן עשיית הפעולה כגון הכותב ביד שמאל שבזה עדיין יש איסור מדרבנן, לבין שינוי בגוף הדבר-בתוצאה, שבישול בחמה שונה באיכותו מבישול באש ואינו נחשב בישול ולכן מותר לגמרי.

[ד] כך נראה שלמד גם האגלי טל הנ"ל.


 

ניתן להקדיש יום לימוד באתר


לרפואה, לעילוי נשמת או להצלחה


לפרטים נוספים צרו איתנו קשר כאן



תגיות: , , , , , , ,

הוסף תגובה

השם יוצג באתר

 

לא יפורסם