הוראות לשילוח הקן

רבני בית ההוראה
כ"א תמוז ה'תשע"ב

מצוות שילוח הקן.

בחצר הבית שלי קיננה יונה, וכרגע הוא דוגרת על הביצים.
כדי לקיים את המצווה כמו שצריך, אם אני מבין יש להפריח את הנקבה, ולא את הזכר. איך אני יודע מי דוגר על הביצים (הם דוגרים בתורנות).
ועוד צריך לדעת להבחין בין הזכר לנקבה, שכן מצוות שילוח הקן היא רק כאשר האם רובצת על אפרוחיה, אך בפועל רוב שעות היום הזכר רובץ.
ועוד, אין לי צורך לא בביצים וגם לא בגוזלים, האם ברגע שהאם התעופפה מעל קינה, החצר הפרטית שלי קונה עבורי את הביצים או האפרוחים, האם אוכל להתנות כי שרגע שהיונה תתעופף לה שהחצר תקנה עבורי את הקן על תכולתו ובעצם סילוק היונה קיימתי את המצווה, ובהמשך גם אם תחזור היונה לדגור על הביצים קיימתי את המצווה עם ערך מוסף של מניעת צער בעלי חיים.
אודה על תשובה בהקדם.

תשובה:

שלום רב.

א. אכן המצווה היא להפריח את הנקבה, כדי לעשות את השילוח כשהאם דוגרת, יש לעשות זאת בשעות הערב לאחר השעה 6 שאז הם מתחלפים והאם נמצאת שם עד הבוקר.

ב. אם הקן בחצרך הפרטית, יש לך לדעת שיש בזה בעיה שמצוות שילוח הקן אינה קיימת בקן המזומן לאדם אלא בקן מופקרת, ולכן ישנם כמה תנאים בזה, אם הביצים עדיין לא הוטלו צריך להפקיר את מקום הקן כדי לא לזכות בהם אחר כך כשיוטלו בקנין חצר. אם כבר הוטלו הביצים, אם מדובר במקום שבו לא נוח לך שיהיה קן וביצים, מסתבר שלא היתה כוונתך לזכות בהם וניתן לעשות שילוח הקן, אך אם לא מפריע לך שיש שם קן וביצים לא ניתן לעשות שילוח הקן כיון שזכית כבר בביצים.

ג. לענין לקיחת הבנים נחלקו הפוסקים בענין זה אם חייבים לקחתם או לא, ומדברי הזוהר הוכיחו שצריך לקחתם, כיון שכתב שטעם שילוח הקן, שעל ידי שילוח היונה היא תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש את בניה ועל ידי כך יתגלגלו רחמי המקום ברוך הוא על בניו שבגלות, ולכן ראוי לקחתם אף שאין זה חיוב.

מקורות:

א. גמרא חולין עח,ב רמב"ם שחיטה יג,י. וראה בספר שלח תשלח עמ' שסא ושעד שהאריך בקביעת הזמן שהנקבה דוגרת.

ב. שולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ב ס"ב.

ג. שו"ת חכם צבי סי' פ"ג, ר' בערוך השולחן רצב,ד, וחוות יאיר סימן ס"ז.

6 תגובות

  • מאת שמעון:

    במה שכתבתם באות ג.
    נראה שדברי זוהר אמורים באופן המצוי בזמנים הקודמים, שהיה לוקח ביצים או אפרוחים ואוכל אותם. אמנם בזמננו, שכמדומה אין אדם שיאכל ביצים או אפרוחים אלו, נמצא שאם ייקח אותם [ולא יחזיר] נמצא שגורם לצער בעלי חיים שלא לצורך הנאת האדם. שיש בזה חשש איסור דאורייתא. והיינו, שאם הוא לוקח את האפרוחים ולא מטפל בהם כראוי והם מתים – פשוט שיש בזה איסור צער בעלי חיים, אלא גם אם מטפל בהם כראוי [שזה כמדומה אינו מצוי כלל] או שמדובר בביצים, על כל פנים גורם צער בעלי חיים לאם. ואם היה אוכל אותם, ודאי שהיה מותר, כי התורה לא אסרה צער בעלי חיים במקום צורך האדם, אבל כעת, שאין לו צורך בהם, ויותר מזה, שהוא עושה את זה בדווקא בשביל לצער את האם, נראה שיש בזה איסור צער בעלי חיים. ואינו מסתבר לומר, שכיון שרוצה שהאם, על ידי צערה, תעורר רחמי שמים – הרי זה צורך האדם [שאינו נראה ש'לצער' יכול להחשב כצורך המתיר את צער בעלי חיים. כמו שפשוט שאם איזה אדם נהנה לראות את הבעל חי סובל, אין זה נחשב 'צורך האדם' המתיר צער בעלי חיים].
    על כל פנים, במה ששאל השואל, שיכוון שהחצר שלו תזכה לו, נראה שיוצא לדברי הכל [גם לפי השיטות שצריך לקחת את הבנים].

  • מאת רבני בית ההוראה:

    דברי הפוסקים המוכיחים מהזוהר לא מדברים כלל על שימוש בביצים, ור' באריכות בספר שלח תשלח עמ' נ' ונא בדעות הפוסקים שהביא בזה, ור' עוד בתשובה כ"ג מהגר"ח קנייבסקי שהביא שם שכתב שמי שאינו לוקח הביצים הוא עובר על צער בעלי חיים כיון שלא קיים המצווה וממילא סתם ציער את האם, ע"ש.

  • מאת שמעון:

    נראה שלא הובנתי.
    לא התכוונתי שאין לקחת את הבנים כלל.
    ודאי שאם לא לוקח כלל וגם אינו זוכה בהם על ידי החצר – יתכן שאינו מקיים את המצווה, וכמו שהבאתם. אלא שאני אומר, שאחרי שהוא לוקח אותם, וכבר קיים את המצוה – יש להחזיר אותם בחזרה לקן. [או בכלל שלא ייקח ביד, אלא שיזכה בהם על ידי חצרו, שבזה לכאורה לכו"ע מקיימים את המצוה].
    ואין ראוי לעשות כפי המשתמע מהזוהר, שצריך לגרום צער לאם [ולקחת את הבנים ולא להחזיר]. שזה היה מותר אך ורק כשעושה זאת לצורך אדם, והיינו שלוקח את האפרוחים או הביצים על מנת לאכול אותם, שאז התורה מתירה צער בעלי חיים, כיון שהוא לצורך אדם. אבל אם לוקח את הביצים, וזורק אותם לפח – בזה לא הותר לצער האם, ודברי זוהר לא נאמרו בזה [כמובן שאין מקום להביא ראייה להיפך, מסתימת הפוסקים]. וקו וחומר, בן בנו של קל וחומר, אם מדובר לא בביצים אלא באפרוחים, שהוא לוקח אותם ואינו מעניק להם את הטיפול הדרוש להם, והם מתים, שבזה בנוסף לצער האם ישנו צער ממשי של האפרוחים.
    [ואם מאכיל את הביצים או אפרוחים, לחתול, פשוט שמותר, שגם זה הוא צורך אדם. אך אצלנו לא מצויים חתולים שבבעלותו, ואם מאכיל לחתול רחוב – לכאורה אין זה צורך שיתיר צערי בעלי חיים, מאחר שאין מזונתם עליו].

  • מאת רבני בית ההוראה:

    כל ענין צער בעלי החיים שמפריע לך במצוות שילוח הקן אינו קשה כלל, אף אם אינו צריך את הבנים, מפני שכתבו כמה אחרונים והסברא פשוטה שאין הבדל בין צורך האדם הגשמי לצורך האדם הרוחני, ואם מקיים אדם מצווה על ידי שמצער בעלי חיים ודאי מותר לו לעשות כך, ר' בלשונו של הגרש"ז אוירבאך זצ"ל המובאת בספר 'הבנים תקח לך' עמ' נד זה לשונו שם: הרי כל שזה לצורך האדם ליכא משום צעב"ח, וא"כ למה יהא אסור הרי קעביד ליה משום ספק מצוה דאורייתא ע"כ. וכן בשדי חמד מערכה צ' אות א' כתב שלצורך מצוה אין צעב"ח ולכן מותר לעשות מחיצה מבע"ח ולשלוח את השעיר המשתלח.
    ומה שכתבת על דברי הזוהר, ודאי שאין דברי הזוהר אמורים רק כשצריך את הבנים, כמפורש בחוות יאיר הנ"ל שהביא דברי הזוהר על מקום שאינו צריך את הבנים וכתב משום כך שיש לעשות שילוח הקן. ובשו"ע סעיף ה' מבואר שיכול להחזיר הבנים לקן ואם תחזור האם עליהם לא יחוייב שוב בשילוח הקן, ואף לדברי הזוהר יכול לעשות כך, כיון שכבר נצטערה האם בשעת לקיחתם בפעם הראשונה, ולכן אם אינו רוצה לצערה יכול להחזיר הביצים לקן לאחר הזכיה בהם. ומה שכתבת שיזכה בחצר, איך יעשה זאת אם הפקיר המקום, איך יזכה בה שוב מההפקר אם לא יעשה בה שימוש, ולדעת כמה פוסקים דברים שבאו לחצירו לפני שהיתה שלו לא זוכה בהם אף אחר כך, יעוי' בש"ך קצח,ז ורב,ג וכן בקצוה"ח קצח,ב.

  • מאת דפנה:

    בס"ד
    האם מצוות שילוח הקן על אדן החלון נחשבת למצווה ? ומה הסיכוי שלי לזכות לישועה שאזכה לעבור לדירה נאה ולקיים בה מצוות סוכה ? ה' יודע את גודל צערי וכיסופיי להתגשמות משאלה זו. אנא ברכו אותי דפנה בת פרחה לכל הישועות . אמן כן יהיא רצון .

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אדן החלון לענין זה היא כמו החצר. צריך להפקיר קודם וכו'. חשבונות שמים לא נדע, אולם הזכרנו אותך בתפילה. בהצלחה רבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>