בס"ד
בבניין מגורים רגיל ישנו דייר המעוניין להשכיר דירתו שלא למטרת מגורים, ואנו השכנים מתנגדים לכך, כיון שמדובר בהפרעה גדולה.
א. האם נכון שעפ"י דין תורה השכנים המתנגדים צודקים?
ב. האם מותר להתנגד להשכרת הדירה לתלמוד-תורה?
ג. האם מותר להתנגד להשכרה עבור גן של תלמוד תורה, בו לומדים א"ב ופרשת שבוע בלבד?
ד. למקרה שלא נחתם הסכם שכירות עם תלמוד-תורה, האם מותר לנו למנוע חתימת הסכם כזה?
בתודה ובברכה.
תשובה:
שלום רב,
א. השכנים יכולים להתנגד לקיים בבית עסק אשר מביא שיותר אנשים יעברו בחצר ובחדר המדרגות, ככל שמדובר בהפרעה משמעותית.
ב. יש תקנה שאי אפשר להתנגד. עיין גמ' ב"ב דף כא ע"א.
ג. בספר עמק המשפט שכנים סי' לח כתב שלא ניתן להתנגד.
ד. אם מותר להתנגד ניתן למנוע גם מלהשכיר, ואם לא, לא.
האם כבוד הרב חושב שהתקנה חלה גם בימינו. הלא בימינו יש תוכנית בניין ערים. בתוכנית מייעדים מקומות מוגדרים ומתכוננים עבור מוסדות ציבור ובין השאר בתי ספר. התוכנית מבוססת על כך שבתי מגורים ישמשו רק לבתי מגורים ולא לבית ספר.
נראה שהרב לא היה עד מקרוב לנזקים שנגרמים מהימצאות בית ספר בתוך בניין מגורים. לטעמי בכל הכבוד למה שנכתב בספר עמק המשפט אין להחיל את תקנת חז"ל בעניין בתי ספר כפשוטה. יכול להיות שאפשר לתחם אותה למקרים ספיצפיים בהם מדובר על שכונה חדשה שעדיין לא הוקמה בה מוסדות הציבור. אך פשיטא שבמקרה רגיל ניתן להתנגד.
בברכה
מוסד השוכר דירה לצורך גן ילדים, בדרך כלל עושה כן מחוסר אפשרויות אחרות, ולא כאשר יש לו בניין ריק.
אני מסכים שתקנת חז"ל הייתה כאשר האפשרות של ההתנגדות היא שהתלמוד-תורה לא יתקיים.
השאלה בעצם היא, כאשר יש תלמודי תורה וגני ילדים בשכונה, אלא שחוג מסוים מעוניין לפתוח מוסדות בנפרד, וכאשר אין להם מבנה, הם מעוניינים לשכור דירת מגורים. האם מוסדות נפרדים הם צורך חיוני?
בסוף ספר משכן שלום ח"א כתב שאף זה מוגדר כצורך. אבל נראה שלא ניתן לקבוע כללים ויש לשקול את מידת הנזק של השכנים מול צורך זה.
השאר תגובה