בס׳׳ד
שלום לרבנים האתר דין שליט׳׳א,
רציתי להבין קצת יותר טוב הדרך של פסיקת הלכה לבני ספרד.
אני אשכנזי ולומד בכלולל לרבנות, ולענ׳׳ד שאלות זו יכולה לעזור עוד אנשים כמותי שלומדים בכוללים. אבל אולי טוב לא לפרסם זה – החלטה בידכם.
פה בחו׳׳ל כמעט שכולם בני אשכנזי, ורציתי להבין יותר טוב הפסיקה לבני ספרד, שפשוט של הדדבר שידוע שמקובל עליהם פסקיו של המחבר, אלא למעשה כשיש צורך לדעת למעשה כיצד יעשה זה לא ברור לי מקרים בודדים משום אלו סיבות:
1.לפעמים הרמ׳׳א מוסיף פרט על מה שמדבר המחבר בלי לחלוק עליו – עד כאן לא קשה, ולפעמים חולק עליו ובזה ברור שבני ספרדים עושים כהמחבר כמו לדוגמא סוגיה של חנ׳׳נ בשאר איסורים שלפי הרמ׳׳א אנו אומרים שחנ׳׳נ בש׳׳א, ולמחבר אין חנ׳׳נ אלא בב׳׳ח ופשוט עד כאן.אלא שלפעמים האחרונים חולקים על מחבר , ולענ׳׳ד אע׳׳פ שאומרים שבני ספרד הולכים עם המחבר ,שאלה ראשונה: מה עושים הספרדים כשיש ראיות ברורות מן האחרונים , לדוגמא מן משהו כמו הש׳׳ך נגד פסק המחבר ? האם בכל אופן פוסקים כמוהו?
ראיתי שלפעמים הרב עובדיה פסק כמה דברים שלפי ההגה כשלא חולק על המחבר, ואלי במקרה בודדים כהגה כשחולק עליו -על זה אני לא בטוח מאה אחוז וצ׳׳ע, אני חושב שראיתי פסק שכן היה נראה.
2. כשהפרי חדש חולק עליו האם עקר כהמחבר או לפי הפ׳׳ח (למעשה)? וכשיש האחרונים בצד הפרי חדש שמעתי שעקר אצלו וכן ראיתי לפעמים בשו׳׳ת.
ודאי שכל הלכה והלכה דבר בעצמה ולעשות כלל אחד שיעבוד על כל מצב זה ברור שקשה אלא שבאופן כללי רציתי להבין קצת יותר טוב כשיש סוגיה שקשה לומר שהלכה כהמחבר כשהש׳׳ך מביא ראיות ברורות נגדו, ולדידן פשוט שהרבה פעמים פוסקים כהש׳׳ך -בודאי כל הלכה דבר בעצמו ואיני עושה כלל ,רק הסברתי קצת על מה אני מתכוון. בודאי השו׳׳ת של הרב עובדיה עוזרים להבין הפסיקה ספרדית.ואני יודע שיש פוסקים ספרדים שלא פוסקים הכל כהרב עובדיה ויש אלו שקבלה משפיע קצת לפסקם, אבל הדעת הכי מקובל אצלם של הרב עובדיה. פסק האשכנזית מוכר לי , אבל בכל אופן חשוב לרב לדעת מהו הנכון שכל עדה , לפחות אני רוצה לדעת.
תודה ואשמח לשמוע תשובותכם.
תשובה:
בכדי לענות על תשובה זו צריך לכתוב ספר שלם. ואכן, ספרים שלמים נכתבו על שאלתך, ביניהם הספר החשוב "עין יצחק" ח"ג למו"ד הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.
אך, אענה את עיקרי התשובה.
באופן עקרוני קיבלנו על עצמנו את הוראות מרן השלחן ערוך, כפי שכתבו גדולי האחרונים מכל עדות המזרח, וכ"כ מרן הבן איש חי בספרו שו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' ז) "יען כי מאחר שאנחנו קבלנו הוראת מרן ז"ל, וכאן פסק הדין בלי שום חולק, וגם שהוא להחמיר, אפילו אם יבואו מאה אחרונים לחלוק עליו להתיר אין שומעין להם, כי אנחנו מחויבים ללכת ע"פ הוראותיו מכח הקבלה שקבלנו". וכן עוד רבים לאין ספור. וראה מה שכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו (אורים ותומים סי' כה קצור תקפו כהן אות קכד): ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם וכו', רק רוח הקודש נוססה בקרבם [של מרן והרמ"א] להיות לשונם מכוונת להלכה, ואפילו בלי כוונת הכותב, וחפץ ה' בידם הצליח. ע"כ.
אולם, מרן השלחן ערוך עצמו בהקדמתו כתב, שאם בקצת ארצות נהגו איסור באיזה דברים, אף על פי שבשו"ע הכריע בהיפך, יחזיקו הם במנהגם שכבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר, ואסור להם לנהוג היתר, כמ"ש בפסחים (נא:) עכ"ל. והיינו שלא בא לעקור מנהגים שנהגו בהם הכל קודם שפשטו הוראותיו. ובשו"ת מהר"ם גלאנטי (סימן ו' וסימן יא וסימן קכד) כתב, שאמר לו פה אל פה רבינו יוסף קארו, על מנהג קדום בעיה"ק צפת, שיעשו כמנהגם נגד מה שנפסק בשלחן ערוך. ועיין בחקקי לב (ח"א סימן יח, כא ע"א) שכתב, שלא קיבלנו הוראות מרן נגד המנהג. ע"ש. ולכן, בהלכות שיש מנהג קדום שלא כדברי מרן השלחן ערוך, ההלכה עיקר כהמנהג.
כמו כן, בדיני ברכות, כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי 'טו) שקיבל מרבותיו שכאשר יש הסוברים שלא לברך, אף שמרן השלחן ערוך כותב לברך, משום חומר איסור ברכה שאינה צריכה, אומרים ספק ברכות להקל, ושב ואל תעשה עדיף, שלא לברך. ודבר זה הוא משום חומר איסור ברכה לבטלה, אחר שמצינו בחז"ל (שבועות לט,א) שהעולם נזדעזע בלאו זה, מה שלא מצינו בשאר לאוין.
כיוצא בזה, כאשר מרן השלחן ערוך עצמו הביא כמה שיטות, הרי יש לנו כללים, כפי שכתבם בספר יד מלאכי ועוד, מה דעתו עיקר, ומדוע הביא ב' דעות, וברבים מהמקומות שהביא יש אומרים ושוב הביא עוד יש אומרים, כוונתו בכדי שבמקום שאפשר, ראוי להחמיר כדעה המחמירה. (עי' יבי"א ח"ח חו"מ סי' א).
ולכן, לשאלתך, גם כאשר האחרונים חולקים ומביאים ראיות ברורות לדבריהם, עדיין הולכים אחר שיטת מרן השו"ע שקבלנו הוראותיו, אא"כ המנהג הקדום היה שלא כדברי מרן השו"ע.
אמנם כאשר הרמ"א כתב את דעתו במה שמרן השו"ע לא גילה את דעתו, רבים מפוסקי ספרד כתבו שיש לנהוג אחר דעתו של הרמ"א. אך מאידך יש שכתבו שאין הדבר מחייב את הספרדים ועדות המזרח, שלמרות כל גדלותו וקדושתו של הרמ"א, לא קיבלנו ע"ע את הוראותיו אלא רק את הוראות מרן השו"ע. והכל לפי הענין. וכמו שהאריך בזה בעין יצחק ח"ג עמ' שסה.
