האם מותר להשהות (בהצנעה) בפסח עוגה בחושה שהקפידו להכניס לתנור מיד אחרי הערבוב, ואם לא – האם מותר למכור לגוי למי שמקפיד לא למכור לגוי חמץ גמור. והאם יש הבדל אם יש בעוגה מים או שאין.
אני שואל לפי שיטת הרמ"א, לצורך אכילה בשבת אסרו חג.
תשובה:
שלום רב
לשיטת הרמ"א שחוששים שמי פירות מחמיצים, דינם חמור ממים וחוששים שהם מחמיצים מיד בעירבוב, ולא לאחר 18 דקות, ולכן חלילה להשאיר עוגה כזו. אם יש בעוגה זו מים דין זה נכון גם לדעת השו"ע, שכן בתערובת של מי פירות ומים הכל חששו לחימוץ מידי. ראה בהרחבה בשו"ע ומשנה ברורה בסי' תסב.
בשו"ע מבואר לגבי מי פירות מעורבים עם מים "אין ללוש בהם, ואם לש יאפה מיד" כך שבלי שהייה כלל מותר אפילו באכילה. (רק חוששים ללוש בפסח עצמו, שמא ישהה), ולכא' ה"ה לפי הרמ"א שגם לפי המנהג להחמיר שגם מי פרות מחמיצים, הם לא מחמיצים יותר מהר ("מיד") מאשר מי פירות עם מים של השו"ע.
כך שהשאלה שלי הייתה ברורה, במקום שאפו את העוגה "לפני" פסח, ויודעים שלא שהתה, אלא נאפתה "מיד", והשאלה היא לא לגבי אכילה (כרת, משהו) אלא לגבי איסור בל יראה (בפרט שיש שיטות שבכל מקרה זה נחשב חמץ נוקשה, אפילו אם החמיץ).
החשש קיים גם לפני פסח, שהייה יכולה להיות אפילו במשהו, לכן אין לעשות זאת לכתחילה בשום מקרה.
אתה חולק על השו"ע שמתיר באכילה?
חלילה. אני רק אומר שמה שכתוב לא ללוש הוא גם לפני החג ולא רק באמצעו כפי שהבנת אתה.
אם מותר לאכול את מה שלא שהה, מה הבעיה ללוש לפני פסח בלי שהיה?
החשש שמא ישהה והספק מהי שהייה, יש בהלכה אין ספור הלכות שיש בהן חילוק בין לכתחילה לדיעבד. ואגב הכל בשו"ע לפי הרמ"א ודאי אסור בכל אופן גם בדיעבד.
עדכון: מצאתי את הרמ"א, וגם עליו המ"ב אומר שאם לש ישהה לאחר הפסח, משמע שכל עיקר דברי הרמ"א (שביסודם הם מנהג) נאמרו רק לגבי אכילה בפסח (ואפי' זה הותר לצורך חולה וזקן – בוודאי אם כבר לשו ואפו מיד), אבל לגבי השהיה אין בעיה.
המשנה ברורה הזה הוא בדעת השו"ע לא בדעת הרמ"א.
המ"ב תס"ב ס"ק י"ח, מדבר לפי הרמ"א.
אמת. אבל שוב זה אחרי שכבר עשה, לא הייתי נכנס לזה בשום אופן.
השאר תגובה