מה הדין, אדם הנזכר בבין השמשות שלא בירך אתמול על ספירת העומר, ומיד ספר בלא ברכה,
האם יכול להמשיך ולספור בברכה?
אשמח מאוד בתשובה מהירה ומנומקת בתודה מראש
תשובה:
שלום רב
בענין זה נחלקו הדעות: שכן לענין מי שלא ספר בלילה כתבו הפוסקים שיספור ביום ללא ברכה, ואז יוכל לברך בלילה שלאחריו, כיון שיש כאן ספק ספיקא, שמא כל יום הוא מצוה בפני עצמה, ושמא הספירה ביום אף היא מועילה, אולם כאשר לא ספר אלא בבין השמשות שלאחריו, יש שסברו שאינו יכול להמשיך ולברך, כיון שיש כאן ספק ספיקא להחמיר, שמא הוא כבר הלילה הבא, ואף אם הוא מהיום, שמא ספירת יום אינה מועילה [ראה בית דוד סי' רסח, וכף החיים סי' תפט סעי' ח בשם ערך השלחן, ועוד]. אולם בשערי תשובה שם ס"ק ד הביא שהברכי יוסף פקפק בסברא זו, ובשו"ת בית שלמה או"ח סי' קב כתב שהואיל ולדעת רוב הפוסקים הלכה כהבה"ג שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, יש להמשיך באופן זה ולספור בברכה, וכ"כ בבינת אדם כלל ה, שכיון ואף לדעת החולקים על הבה"ג יש כאן ספק חיוב לספור, יש לחוש לדעת הסוברים שספירת העומר בזמן הזה היא מהתורה וממילא תקף לגבי זה הכלל שספק דאורייתא לחומרא, ודי בכך כדי לחייב ספירה בברכה [סברא תמוהה, שכן לגבי הברכה זה תמיד ספק דרבנן]. וכן פסק בערוך השולחן שם סעי' טו. וכ"כ הגר"ח פאלאגי בס' מועד לכל חי. וכן הורה הגרי"ש אלישיב שעד שלוש עשרה דק' לאחר השקיעה י להמשיך ולספור בברכה. וכך הלכה.
אינני מבין מדוע זה שונה מכהאי גוונא שאם מסופק האם שכח, ונזכר למחרת, שע"ז אומר המ"ב שסופר ביום בלא ברכה, ובלילה סופר בברכה, דהוי ס"ס, ספק אם בכלל שכח וגם אם שכח שמא הוי מצוה חדשה,
וה"נ שנזכר בבין השמשות הוי כספק שכח ומה לי ספק דבין השמשות לספק אם שכח.
במקרה שציינת הוא סופר ביום בלי ברכה, ויש דעות שספירת יום מועילה, כך שיש לו ספק ספיקא, ספק אם כל יום היא מצוה נפרדת, ואף אם הכל מצוה אחד, אולי ספירת יום מועילה, כאן הוא לא בטוח שספר ביום, ויש ספק ספיקא הפוך, אולי בין השמשות הוא מהלילה, וגם אם הוא מהיום, אולי ספירת יום אינה מועילה.
יישר כח גדול
השאר תגובה